ביוגרפיה של משלחת החפירות הראשונה
לתל לכיש: 1983-1932
יוסף גרפינקל
הקדמה:
מטרת מאמר זה היא להציג בקצרה לקורא העברי את סיפורה של משלחת החפירות הראשונה לתל לכיש, הנמצא בשפלת יהודה, סמוך למושב לכיש המודרני. מצד אחד מדובר באחד האתרים המרכזיים לתולדות ארץ ישראל בתקופת הברונזה, בתקופת הברזל ובתקופה הפרסית. מצד שני מדובר באחת המשלחות החשובות והמשפיעות ביותר שחפרו בארץ, והיא רשמה פרק מפואר בתולדות המחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל. מכאן החשיבות העצומה של משלחת זאת להבנת התפתחות הארכיאולוגיה בכלל ולהבנת ממלכת יהודה בפרט.
לכיש הייתה מוכרת מהמסורת המקראית אלפי שנים, אולם במהלך הדורות מיקומה נשכח. ההצעה הראשונה לזיהוי לכיש הועלתה בידי אדוארד רובינסון ואלי סמית, שסיירו בארץ בשנת 1838. הם הציעו, על סמך דמיון בצליל, למקם את לכיש המקראית באתר ממערב לקריית גת, שנקרא בערבית אום לקיש. עם זאת, הם גם העלו הסתייגות שהמקום אינו מתאים לעיר שעמדה במצור אשורי. בהמשך עבר הזיהוי של לכיש המקראית לתל אל־חסי, הנמצא במרחק של כ־5 ק"מ מאום לקיש. שם חפר בשנת 1890 פלינדרס פיטרי, ופרסם את התוצאות כשייכות לעיר לכיש. הוא אף זיהה במקום סוללת מצור אשורית. רק בשנת 1929 נקבע הזיהוי הנכון של לכיש בתל תל א־דוויר, בידי החוקר הנודע ויליאם פוקסוול אולברייט.
מאז ועד היום חפרו בלכיש שבע משלחות שונות, שהעלו מידע רב על תולדות המקום. תל לכיש הוכרז כגן לאומי, ובמקום נבנה מרכז מבקרים המציג לקהל סרט על כיבוש לכיש בידי סנחריב מלך אשור. אירוע טראומטי זה מוזכר בארבעה מספרי המקרא: מלכים, ישעיה, מיכה ודברי הימים.
בטבלה מסוכם המידע על תולדות לכיש לפי החפירות השונות, שחלק מרכזי בו נקבע כבר בידי המשלחת הראשונה. עד כה היה נהוג למספר את השכבות עד מספר VII, בהתאם למספור של המשלחת הראשונה, ואילו התקופות הקדומות יותר לא קיבלו מספרי שכבות. כיום, עם הצטברות נתונים ממשלחות נוספות ותאריכים רדיומטריים, ניתן להשלים את מספור שלבי ההתיישבות בלכיש עד תקופת הברונזה הקדומה.
שתפו את המאמר הזה:
