מגדל עדר, תרפ"ט, ארבעים שנה אחרי:
צבי גילאון והמאמץ להשבת
מצילי יהודי המושבה לכפרם
ראובן גפני
מבוא:
בראשית שנת 1973 פנה עורך הדין צבי גילאון לראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, בבקשה
כי תתערב למען הענקת אישור מיוחד למשפחת אל־צלייבי, שהתגוררה מאז שנת 1967
בעמאן, לשוב לביתה בכפר בית אומר שמדרום לגוש עציון. בבקשתו התבסס גילאון בעיקר
על השתתפותה הפעילה של המשפחה בהצלת יהודי המושבה מגדל עדר במאורעות תרפ"ט
1 )1929(, ועל עדויותיהם של יהודים וערבים כאחד על שהתרחש במקום למעלה מארבעים
שנה קודם לכן.
מכתבו של גילאון, לצד עדויות נוספות שנאספו על ידו ועל ידי אחרים, ובהמשך גם
בקשתה הדומה של משפחת בריעית, שופכים אור חדש על כמה מן הפרטים ההיסטוריים
הקשורים לפרשייה ייחודית זו, וכן על משמעותו המעשית של הזיכרון ההיסטורי המתעתע
בסוגיות שהפכו לפתע שוב רלוונטיות, עשרות שנים לאחר מעשה. מעבר לכך, פרשיית
מגדל עדר עשויה להפנות את תשומת הלב המחקרית לפרשיות נוספות )ולעיתים
מפתיעות( שנדחקו ברובן אל מחוץ לזיכרון הקולקטיבי של מאורעות תרפ"ט, ומסייעות
2 בהקשר הגיאוגרפי
בשרטוט מלא יותר של כל שהתרחש בין יהודים לערבים במהלכם.
הממוקד, ייתכן שפרשיית מגדל עדר עשויה לשפוך אור על האופן )המפתיע למדי( שבו
עוצבו יחסי יהודים וערבים באזור גוש עציון גם בעשרות השנים הבאות: ביוזמות שונות
של שמואל צבי הולצמן לשיתוף פעולה יהודי־ערבי במרחב זה בשנות השלושים; ביחסים
שנרקמו בין אחדות מהמשפחות הערביות המקומיות למתיישבי גוש עציון בראשית שנות
הארבעים ועוד.
שתפו את המאמר הזה:
