קברות הל"ה

קברות הל"ה – מהרי חברון להר בירושלים

שוקי שריר

מבוא:
בצידו הדרומי של בית העלמין האזורי גוש עציון־אפרת, במרחק כ־100 מטר ממנו ובאותו מפלס קרקע, זוהה לאורך השנים בית העלמין של כפר עציון, שפעל במקום בין השנים תש"ה–תש"י (1944–1949). בסוף תקופת פעילותו היו טמונים בו 56 חללים, רובם המוחלט נפלו בקרבות ובהתקפות ערבים במלחמת הקוממיות, ערב הקמת המדינה.

בית העלמין של כפר עציון הוקם שנים ספורות לפני המלחמה. כמו בכל מרחב התיישבות צעיר, גם הקמתו של בית העלמין בכפר עציון הייתה כרוכה בטרגדיה. ציפורה אליאש, חברת כפר עציון, נפטרה בעת לידה, בי' בטבת תש"ה (סתיו 1944). לדרישת בעלה היא נטמנה עם ולדה בחורשה שניטעה שנה לפני כן לכבוד הרב מאיר בר אילן במורד ואדי אבו ריש, בשוליים המערביים של הקיבוץ.

במהלך מלחמת הקוממיות הפך אתר הקבורה הבודד למרחב בית עלמין, אך קברה של אליאש היה יוצא דופן במקום. לדברי דוד בן דוד מכפר עציון, אליאש הייתה היחידה בבית העלמין שזכתה למצבה מאבן, משום שבתקופת המלחמה "לא יצרנו כאן מצבות, ומירושלים היה לנו דברים יותר חשובים להביא".

חללי המלחמה הראשונים שנטמנו במקום היו חמישה מתוך עשרת חללי השיירה שנהרגו באש ממארב בדרכם מירושלים, בכ"ח בכסלו תש"ח (11 בדצמבר 1948). לאחר ימים ספורים נטמן במקום משה פרידריך, שנפל בעת מילוי תפקידו באחת מעמדות הקיבוץ, ולימים הוכר כחלל נצר אחרון למשפחתו שנספתה בשואה. לאחר הלוויית הל"ה, שנערכה במקום בחודש שבט (ינואר 1948) ועליה נרחיב במאמר זה, נטמן בבית העלמין שמעון זילברמן, שנהרג בפיצוץ מוקש. האחרונים שנטמנו במקום, ימים ספורים לפני חורבן הגוש, היו שנים עשר חללי קרב כ"ה בניסן (4 במאי 1948).

חללי שיירת הל"ה, שבהם עוסק המאמר, נטמנו לראשונה בבית העלמין בכפר עציון לאחר נפילתם בקרב. כשנה ועשרה חודשים מאוחר יותר, בחשוון תש"י (נובמבר 1949), במסגרת מבצע ליקוט העצמות, הועתק בית העלמין עם חללי הל"ה להר הרצל בירושלים, שם נקברו בשנית.

פרשת הל"ה החלה להיחקר לאחר מלחמת ששת הימים ביוזמתו של יהושע כהן משדה בוקר, מקים בית ספר שדה כפר עציון (בן יעקב תשס"ח: 9). מי שחקר את הנושא ביסודיות רבה היה יוחנן בן יעקב, מילדי כפר עציון בתש"ח ומחברי הקיבוץ המתחדש. את מסקנות המחקר ארוך השנים פרסם בן יעקב בספרו "מחלקת ההר – פרשת הל"ה" (בן יעקב תשס"ח). מאמרנו נעזר במחקרו של בן יעקב, אך מעמיק יותר בנסיבות הבאתם לקבורה של חללי הל"ה בכפר עציון ובהמשך בהר הרצל. המאמר יסקור אירועים אלו, תוך הסתמכות על מסמכים ראשוניים שברובם לא נעשה עד כה שימוש מחקרי: מהלבטים היכן להביאם לקבורה, דרך מהלך ההלוויה ואתגרי הזיהוי בשלב העתקת בית העלמין, ועד השלב שבו מעל כל חלל הוצבה בהר הרצל מצבה הנושאת את שמו.

סיפור קבורתם הכפול של חללי הל"ה מעלה שאלות רבות: חללי המלחמה הראשונים שנטמנו בכפר עציון בחנוכה תש"ח היו חברי קיבוצים מהגוש שאיבדו את בני משפחותיהם באירופה. מתבקש היה לקוברם בסמוך לביתם, בגוש עציון. לעומת זאת, מדוע חללי הל"ה נקברו בקבורתם הראשונה בגוש עציון? הרי רובם גדלו ביישוב היהודי בארץ ישראל, ובני משפחותיהם התגוררו בתל אביב ובירושלים.

לאחר שהוחלט לטמון את החללים בכפר עציון, מדוע פונה בית העלמין? הצורך בהבאת עצמות הלוחמים שנהרגו בקרב האחרון על כפר עציון ולא נקברו בצורה מסודרת להר הרצל היה מתבקש, כחלק מהמבצע הגדול להבאתם לקבורה של מאות חללים מעבר לקווים. בשונה מכך, פינויו של בית עלמין שנועד להיות קבוע אינו מובן מאליו. יהושע לביא, החוקר בתי קברות מתקופת היישוב, טוען שמסיבה זו פינוי בית קברות לא היה ברירת מחדל במלחמת הקוממיות.

ואכן, בימים שקדמו למבצע הבאת החללים להר הרצל התנהלו דיונים ערכיים והלכתיים סביב שאלת פינוי בית העלמין.

שאלות נוספות קשורות לזיהוי החללים במעבר מכפר עציון לירושלים. חללי הל"ה נטמנו בקבורתם הראשונה כאשר מעל כל אחד מהם הוצב שלט שנשא את שם החלל שמתחתיו. באיזה שהוא שלב הוטל ספק ביחס לזיהוי חללי הל"ה. מה היו הגורמים לספק זה? סיפור גורל הגר"א ידוע ומוכר לרבים, אך מדוע הוא היה נדרש?

בעזרת חומרים ארכיוניים ואחרים ננסה להשיב על השאלות הנזכרות, ובסיום המאמר נעסוק גם בזיהוי העכשווי של בית העלמין בכפר עציון לאור סקרי שטח.